משפחה " אופיינית " דור שני לשואה

איזכור הורי עשה לי טוב על הנשמה הם בודאי גאים שם למעלה שיש להם חמישה צאצאים שיכולים לדבר בשיבחם אך לאחר פטירתם איך אפשר לשמור על אותו קשר שהיה ביננו בזמן שהיו איתנו .?זו בודאי בעיה שאני חושב היא נחלתם של הרבה בני דור שני לשואה .אנחנו כאמור חמישה: כל אחד שונה במראהו ובאופיו ולשם המחשה אתאר כל אחד על ידי מישהו מפורסם שמזכיר אותו: האחות הגדולה כמו נחמה דואק העיתונאית והיא אחות מצד אימי , האח הגדול כמו שלומי שבת עם הפנים המיוסרות תמיד והוא אחי מצד אבא בלבד , אח משותף הגדול כמו דליק וולוניץ ההוא מהטלויזיה אני הסנדביץ כמו אריק איינשטיין והאח הצעיר כמו עוזי חיטמן ז" ל.מה יכול להיות הדבק המחבר בין חמישה אנשים השונים כל כך?.ובכן מעבר לאיזכור כל שנה על הקבר ומאחר שכבר ניגמרו מזמן ישיבות חלוקת הירושה ואנחנו כבר 26 שנה אחרי פטירתם של הורי נישאר רק נושא לא פטור אחד שיכול לאחד אותנו והוא : איך מסירים מפניו של האח הבכור שדומה לשלומי שבת את ההבעה המיוסרת כל כך שלו..?הוא שכל את אימו שבועיים אחרי לידתו ואנו אחיו תמהים תמיד מה יספק אותו.?זו כניראה בעיה לכל החיים..