קרוספיט - סוחבים משקולות ברחוב

הלכתי לתומי ברחובות תל אביב ולא תאמינו מה ראיתי

שישי בבוקר

בתי הקפה התל אביביים מלאים באנשים יפים, שנונים עם תפיסת עולם נאורה ותחושת מגניבות חסרת תקנה. אני נאלץ לצעוד דרך ארוכה בג'ינס ארוך בבוקר החם. אבל למרות החשש לשפשפת אני מבין שזכיתי להליכה נינוחה. כי מולי מתקדמים להם בקושי חתיך וחתיכה מעוותים מכאב.

הבחור הולך קדימה כאילו הוא סוחב פסנתר, ומאחוריו מדדה לה בחורה חטובה בבגדי אקטיב זוהרים המחמיאים לחיטוביה אך נראה כאילו נפצעה מחדירת כידון לגבה והיא צולעת בחוסר אונים.

הם עדיין רחוקים, שרירי זרועותיו החשופות של הבחור מתחילות לקבל צורה וגם תווי פניו מתחילים להיות ברורים. שור בדישו

הם נעצרים ומטילים משהו לכביש (הם הולכים באמצע הכביש) ולראשונה אני רואה אותם מזדקפים. בחוסר חשק הם חוזרים להניף את כדור הברזל בידית מעבר לכתפיהם וממשיכים לפלס דרכם בעוד הדיסקים נפרצים בקצב מעמוד שידרתם.

נראה לי לא בריא
נראה לי הזוי ומזוכיסטי בקטע לא כיף

פעור שכמוני שפעילותי הגופנית מסתכמת בפתיחת בקבוק בירה פעם בערב לא הצליח להבין.

האסימון נפל לי אתמול כאשר בעודי לוגם בירה ראיתי קטעים מארץ נהדרת.

נתקלתי בדמותו של אלכס מאמן הכושר (הלא הוא אודי כגן הקורע רשתות) בקטע משעשע על הטרנדים החמים בעולם הכושר ובשלב הטירקס ראיתי את משקולות העינויים ליד עלמה זאק ואלי מראינו שהזכירו לי להפליא את הזוג החמוד שראיתי קורס לו בבוקר שישי.

אז קרוספיט? זה לא בשבילי