באיזה גיל זה נגמר?
אז באיזה גיל זה קורה ? מתי אומרים סטופ? כשמתחילים לדבר? כשמתחילים להרגיש? כשמתחילים לחשוב?
מתי נגמר הגיל הזה ?
זה גיל שאתה אומר שאתה שונא מישהו עד עמקי נשמתך ואתה מוכן להרוג אותו ,
אתה פשוט לא יכול לסבול את הבן אדם שלידך, אבל יום אחרי אתה אומר לכיתה שלך בטון ברור ואמיתי " בא נעשה משהו בשביל המורה שלנו שנותן את הנשמה בשבילנו..."
או שאתה אומר לאמא ואבא , אני לא סובל אתכם ! , אבל אין דבר שאתה אוהב יותר מהם?
מתי נגמרת האמת הזו?
איפה נגמר הגיל שלמילים יש יותר משמעות מלאמת?
הגיל שאתה נשאר תמיד בעמדה של אוהב ולא יכול להפוך לשונא גם כשאתה מקלל קללות שלא היו מביישות (תחליטו אתם את מי)?
זה קשור לכסף? זה קשור לשכל? זה קשור לניסיון?
מתי האמת מתחילה להסתתר? מתי המילים מקבלות יותר משמעות מרגשות? , כשיש לך מה להפסיד?
כשזה מתחיל להיות קשור לאגו שלך? או כשאין לך יותר את מי להאשים וכל האצבעות מתחילות להיות מכוונות אל עצמך..?
אני רוצה שוב לשנוא, ולאהוב בדיוק כמו הילדים שלי בכיתה, אני רוצה לצרוח על המנהל שאני אוהב כל כך ומעריך ואחר כך להיות משוהה ולהתנצל , לריב עם אמא ואבא ולא לקבל את המשחק שרציתי למחשב ,ואז שוב לאהוב ושוב לשנוא ושוב....
מתי אמרנו "עצור" מי האדיוט שאמר עצור?
מי המציא את המושג "מבוגר"? מי נתן לגיטימציה לחרא הזה?
אז באיזה גיל זה נגמר? כשאתה נער? כשאתה גבר? מבוגר? זקן? 18-19? 30? 40? 50? 80?
מישהו צריך להפסיק את זה... את השקר הזה.
i love hebrew language...
.jpg)
.jpg)
.jpg)
old but gold 😍😍
hey @amiramnoam.,,,,,
post of the day. i love blog. very interesting post.
upvoted
nice postt ! :D ty
Wow beatiful
What is this language?
Edit: oh it is hebrew
Sorry
אני חושבת שזה מאוד שונה מאדם לאדם. רגשות הם משהו שקיים ברגע. נקרא לזה הזיכרון הפעיל של המערכת. לפעמים זה מתטבא בפלט אלים. יש רגשות שנשמרים בכונן הקשיח - רגשות שאנחנו חוזרים אליהם יותר מפעם. אהבה של אמא, רוגע של חופשה, באסה של הפסד בספורט, מבוכה של דייט ראשון. ויש רגשות שלא שווים שמירה. עולים בזיכרון ונמוגים מיד. לכן, אני לא לגמרי בטוחה שזה עניין של גיל כמו שזה עניין של מערכת היחסים בין ה"משתמש" לבין המערכת שתיארתי מעלה.
גם, אבל יש גם מוסכמה כאילו צריך להתנהג לפי איזה שהוא קוד מטופש שמילים יותר חשובות מאמת פנימית, כשילד אומר אני שונא אותך יודעים שהוא לא מתכוון לזה,
למה כשמבוגר אומר את זה לא מבינים את זה אותו הדבר?
לפעמים שופטים אותנו רק על מילים שלא בצדק. כי המעשים מוכיחים שאנחנו אוהבים. לפעמים שופטים אותנו על תוצאת מעשים אבל הכוונה הייתה מתוך אהבה.
אני איתך.
משהו שלמדתי להבין זה שלפעמים המאמץ שלנו לברור מילים, המאמץ להתאפק והמאמץ למצוא את המילה הנכונה, המאמצים האלה הן תשורה של אהבה.
וכשטועים המאמץ להתנצל (אצלי זה מאמץ עצום) גם מוערך.
אבל כל זה בא בסוף תמיד ממילא כשיש אהבה.
נורמות התנהגותיות. לילדים גם מותר להביע רגשות באופן כללי. לילד מותר להתעצבן ולבכות בעוד כשמבוגר עושה את זה, זה נחשב ילדותי או קפריזי. מילים הן ביטוי של רגש. אז זה פחות עניין של מילים ויותר עניין של קבלת הסביבה את ביטוי הרגשות של ילדים וביקורת על ביטויי רגשות של מבוגרים. מהמבוגרים מצופה, לכאורה, לסנן ולווסת את הרגשות שהם מציגים.
That's a good information....
Hope we will get many help for learning
@followed and upvoted
Your post is very interesting.
I've resteemed your post!
please up vote this comment.