חשבון נפש

זה הוא אבי גבאי או ביבי התשובה המתבקשת ברורה לכל בר דעת רק שלפעמים אני תוהה אם יש בארץ מספיק ברי דעת להטות את כף המאזניים.הרבה מתומכיו שהם גם לא טיפשים חושבים שההתנהלות שלו היא הנכונה לנו כלומר : נכלוליות וגניבת דעת
בפרוס השנה החדשה זאת שוב עבורי זמן של התחבטות בשאלה האם התמיכה שלי באבי גבאי היא תמיכה עיוורת או מושכלת מספיק ?והנה בא פוסט של אחד התומכים הגדולים שלו שמביע גם כן את ההתלבטות הזאת לאור קולות הרקע הלא מחמיאים בלשון המעטה הבאים מתוך המחנה הציוני ;

שואלים אותי רבים בהשתאות ובמבט של "איזה בורג התרופף לך?" והחלטתי שלקראת ראש השנה ראוי שאענה לעצמי בגובה העיניים מה בדיוק קרה שזנחתי כל פעילות אחרת והתמקדתי בהתנדבות מעל חצי שנה בבחירתו של אבי גבאי ולהצלחת המחנה הציוני ומפלגת העבודה.
חשבתי לעצמי: האם היותו ילד מחונן במשפחה קשת יום מירושלים בת 10 נפשות במקור ממרוקו עשתה לי את זה? או זה שהוא שירת כקצין מודיעין קרבי בלבנון 4 שנים? או ששירת באוצר באגף התקציבים כמה שנים? 12 שנים כמנהל בכיר כולל מנכ"ל מוכשר בבזק? שהקים עם כחלון את כולנו? שר בממשלת ביבי והתפטר? סירב להצעה קוסמת של תשובה? או אולי התשובה בסוד קסמו הבלתי אמצעי? בחריצות בה הוא חורש את הארץ? במהירות בה הוא מבין היכן בעיות היסוד ובונה תכניות עומק לפתרן בכל תחום. וכבולדוזר יודע איך לבצען? הבנתי שהתשובה היא א. הכל יחד מרשים אותי יותר ויותר ככל שעובר הזמן ורבים המכשולים הנקרים בדרכו. ב. אשתו הצנועה, האיכותית והמקסימה איילת. ג. התחושה החזקה שהוא הולך להילחם למען כולנו בכל החזיתות החשובות לחיינו ולשנות. אבי גבאי לטעמי הוא בדיוק, אבל בדיוק מה שחסר לנו כמנהיג בישראל היום. שנה טובה ומתוקה ישראל

ומנגד ישנה הדעה ההפוכה:
הנה הדילמה:
מפלגת העבודה היא האלטרנטיבה היחידה לשלטון הליכוד.
אבל בראש העבודה עומד ליכודניק לשעבר שבז לשמאל, שמנותק מהשמאל, שמתחנף לימין, שמדבר כמו ימין ושאין לו שום מצפן מוסרי (ראו תמיכתו בגירוש הפליטים).

אבי גבאי נבחר לעמוד בראש מפלגת העבודה לא עקב כריזמה או בשל אידאולוגיה אלא משום שהצליח לשכנע את המצביעים בפריימריז (ובהם עבדכם הנאמן) שהוא יביא ניצחון, כשמולו ניצבו 3 יו"רים כושלים (פרץ, שלי והרצוג) ומועמד לא רע שבחר את הקמפיינר הלא נכון (מרגלית). מאז נבחר, לקה גבאי ביהירות, התנהל בחובבנות, פלט שטויות בקצב הכתבה, בעט בבייס שלו, ולכן איבד מנדטים רבים וחיזק את לפיד ואת ביבי. אין ספק שהוא כישלון חרוץ.

הנזק של גבאי למחנה השלום נורא:
הוא קעקע את התשתית להסדר מדיני, כשטען שאפשר להגיע להסכם ללא פינוי התנחלויות, הצהיר שירושלים מאוחדת עדיפה על השלום והכריז שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי. אחר כך התנצל, זיגזג ואיבד את שאריות אמינותו.

האכזבה הקשה מגבאי גרמה לשתי תופעות מסוכנות:

1. מרבית הישראלים לא רואים אלטרנטיבה לביבי, למרות שהוא ראש ממשלה כושל כמעט בכל פרמטר וחשוד בשוחד ב-3 תיקים - אך ורק עקב האכזבה המרה מגבאי.
2. חלק ממצביעי העבודה מוכנים לשוב ולהמר על אהוד ברק, שהרס את תהליך השלום, גרם לאינתיפאדה השנייה ופירק את מפלגת העבודה - אך ורק עקב האכזבה המרה מגבאי.

הדילמה שלי ושל חבריי כפולה:

1. מצד אחד, לתקוף את גבאי מחליש את השמאל ואת מחנה השלום ומחזק את ביבי, לפיד ומחנה הכיבוש.
2. מצד שני, לתמוך בגבאי שלא מייצג בשום פרמטר את מצביעי העבודה ויוליך אותה לאסון בקלפיות, זה אומר לסתום את הפה ולא לבקר את אמירותיו המקוממות ואת התנהלותו הכושלת.

אין לי תשובה מה צריך לעשות.
לא תמיד יש תשובות.

בסוף אני מחזק את עצמי ומנסה לשכנע את עצמי ואת כל האחרים:
אבי גבאי הכריז שהוא הולך לנצח את הבחירות ו1200 איש הריעו לו והיו עוד עשרות ואפילו מאות אלפים שלא השתתפו אבל צפו באירוע וגם הריעו לו .הוא בהחלט מנהיג והוא נותן את ההופעה של המנצח בכל ארוע מהסוג הזה ..כך היה כשזכה בראשות המחנה הציוני וכך יהיה כשיבחר להיות ראש הממשלה הבא .