סיפורה של הדודה

לאור האיזכור של יהדות הונגריה אנצל זאת כדי לדבר על דודתי אחות אימי האחרונה שעדיין איתנו , ששרדה את השואה ואת מחנה ההשמדה אושוויץ. אמנם היא בגיל מופלג אך הראש שלה צלול .ונקווה שתישאר איתנו עוד הרבה זמן.משפחת אימי ז'ל גרה בעיירה בשם נירבאטור ליד בודפסט.אימי בזמן המלחמה לא גרה עם ההורים וניצלה בזכות איזה גוי שהחביאה מפני הנאצים ותומכיהם עליו כתבה ספר שניקרא " אהבה בגהינום" אולם שאר המשפחה הובלו לאושוויץ שם נירצחו ורק האחות ועוד אח אחד שרדו. על זה היא מספרת בראיון שאורגן בעידוד בנותיה ובסיוע ייעוץ מטעם יד ושם .ראיון זה הוקלט על גבי דיסק ועתה אני שוקד להעלותו ליו טיוב.אז יש לנו פה שני צורות של הישרדות ששניהם הרואיות ובלתי נתפסות על ידנו אנשי הדור השני.ראוי אולי לנתח זאת בהצגת השאלה : איזה הישרדות עיצבה ועזרה להקלטות טובה יותר במדינה חופשית?הדודה ששרדה מחנה ההשמדה, עבודות כפיה התעללויות והשפלות, ורעב תמידי או אימי שהוחבאה בידי גוי אבל חיה בפחד משתק תמידי מפני האפשרות של גילוי זהותה והסגרתה לגרמנים . לדעתי דוקא הדודה שלכאורה סבלה יותר הייתה יותר יציבה נפשית מאימי.