השנה אנחנו עושים את הקיץ בפריז. לא שזה שונה מרוב השנים האחרות, שגם בהן אנחנו לא באמת יוצאים לחופש בזמן שכל העולם עושה בדיוק את זה. לא בראש שלנו כל הסיפור הזה של שדות תעופה לחוצים, רכבות מלאות אנשים וחום וריחות שהולכים איתם, ובכלל, הכי כיף להישאר בבית. הקיץ האירופי בדרך כלל נוח, אחרי שעוברים את גל החום של סוף יוני-תחילת יולי.

אז אנחנו נשארים בבית. מצד שני, השנה אנחנו גם עם ילדה קטנה וחמודה שכבר הגיעה לגיל שבו דברים נהיים כיפיים ואפשר לצאת איתה לכל מיני מקומות. מעבר לזה – היא די דורשת לצאת לכל מקום. אז למה לא, בעצם? במקום לבזבז אלפי יורואים על חופשה באיזושהי עיר אירופית אקזוטית שעוד לא היינו בה, נבזבז "רק" מאות על חופשה בעיר האירופית שבה אנחנו כבר נמצאים – ופריז היא לא מקום רע, בסופו של דבר, נכון?

השנה, החלטנו אחר כבוד לקחת את עצמנו להיות תיירים לחודשיים בפריז. מה זה אומר? לקרוע את העיר מקצה לקצה, ללכת לכל המוזיאונים והתערוכות שעוד לא ראינו, לעלות על האייפל, לצלול בפארק המים שבדרום, לשכשך בבריכות בחופים המאולתרים שבצפון, לעשות מסלולים במארה שהולכים בעקבות הבתים של אנשים היסטוריים מעניינים, לתצפת על העיר מראש הגאלרי לפאייט עם הפטיסרי מהבניין ממול שננשנש בעודנו מביטים על הנוף. לתפוס אוטובוס תיירים ולהסתכל בכל האמריקאים והיפנים שמצלמים הכל, וכמובן את עצמם, בזוויות הכי שגורות ומשעממות כאילו זה ה-דבר. ללכת למסעדת מישלן ולהעמיד פנים שאנחנו תיירים ולא מבינים מה רוצים מאיתנו. להתענג על שיט על הסן וליהנות מהרוח הקלילה. ללכת לגן החיות בצד השני של העיר, זה שהכניסה אליו עולה הון ועד עכשיו נמנענו מלהגיע אליו. ללכת לראות שלדים של דינוזאורים במוזיאון הטבע. ליהנות מהפלנטריום הממוזג במוזיאון המדע שבצפון-מזרח העיר. לעלות על גלגל הענק שחשבנו לעלות עליו כבר לפני חמש שנים אבל מעולם לא הגענו לזה. להידחק ללובר ולצחוק על כל התיירים שמגלים שהמונה ליזה היא בעצם לא כל כך גדולה כמו שהם חשבו, ואז להגיע לפינות הנידחות של המוזיאון ולהסתכל על תמונות של ציירים הולנדים מהמאה ה-15. אולי גם להביא מחברת ציור ולקשקש בה קצת, כמו כל הסטודנטים שבאים ויושבים שעות מול פסל. ללכת למוזיאון מתקני השעשועים, ולתערוכת גיבורי-העל מלגו, ולשמוע קונצרטים באוויר הפתוח ובכנסיות עתיקות... וליהנות.

כן, כן. זה אכן הולך להיות הקיץ הכי כיפי בחיי. בחיי!