בוקר טוב אדון קורבה - יצירה מרוממת רוח

אחת היצירות שנחקקו בי במיוחד:

"בוקר טוב אדון קורבה", 1854, גוסטב קורבה

בציור הזה יש מסר ממש חזק על שיוויון בין בני אדם ותחושת גאווה במי שאתה לא משנה מה הרקע או הסטאטוס החברתי שלך.

ביצירה מתואר מפגש בין קורבה לפטרון שלו אשר מלווה במשרתו וכלבו.

למרות שהבדלי המעמדות בולטים במישור החיצוני: קורבה אמן אשר לבוש בבגדי נווד ופטרונו לבוש בבגדים מהודרים ולו משרת וכלב, נראה כי עמידתו של קורבה נינוחה עד מאד וראשו מורם בגאווה.

הפטרון ומשרתו מברכים את קורבה לשלום , מורידים את כובעם לפניו ומרכינים את ראשם כאות כבוד. קורבה אמנם שייך לזרם הריאליסטי שאותו הוא המציא למעשה, אשר בעצם בא להביא לנו את החיים כפי שהם (אין בריאליזם ניסיון לייפות את המציאות ולא כיעורה, אלא הצגתה כפי שהיא) נגיד בניגוד לזרם הרומנטי, ריאליסטים בחרו את תיאור המעמדות הנמוכים כנושא מרכזי ביצירותיהם, בעלי אופי חברתי וביקורתי.

דווקא ביצירה הזו אני לא בטוחה כמה שהיא ריאליסטית כמו שהיא מעין פנטזיה שמשקפת את תפיסתו הסובייקטיבית של האמן את מעמדו בחברה:

היצירה הזאת נוצרה בתקופה של המהפכה התעשייתית שהביאה להרחבת הפערים בין המעמדות הנמוכים לגבוהים.

ביצירה הזאת קורבה יוצא בהצהרה לגבי איך שהוא תופס את תפקידו ומעמדו של האמן בחברה – כנפש חופשיה שאינה מקבלת תכתיבים מאף אדם, אפילו לא מהפטרון שלו. ולמרות שהאמנים היו ישויות די עניות בתקופה זו, הוא עדיין תפס את מעמדו כנעלה והיה מאד גאה בו ולכן דמותו של קורבה ביצירה מוארת באור בוהק יותר, זקנו זקור והחלטי מופנה לעבר הפטרון שלו ובגדיו צחורים וטהורים, תיק נוודים על גבו עם ציור מגולגל, מקל גדולה בידו ועמידתו יציבה וגאה ואלה מצביעים על כך שהכוח שלו הוא החופש שלו ומעמדו של האדם נקבע על פי כשרונו .