משל המעות כדרך להגיע אל האמת

משל המעות כדרך להגיע אל האמת רס"ג אומר את משל הארנק כדוגמה לשתי הדרכים שבהן אפשר להגיע אל האמת. במשל היה לאיש מעות במשקל של אלף זוז והוא חילק חלק מהן לכמה אנשים וכעת הוא רוצה לדעת כמה נשאר לו בידו. ישנן שתי דרכים שבהם האדם יכול לדעת כמה כסף יש לו בארנק: 1. לשקול את הכסף, כלומר, למנות אותו. 2. לחשב את כמות ההוצאות שהוציא ומתוך כך להגיע אל המספר. המשל מקביל לאמונה בבריאת העולם שאם אדם מקבל את אמונת חכמים שנברא אז הוא מסתכל ישר לארנק ומי שחוקר מונה את ההוצאות. הסיבות לכפירה רס"ג לא מונה את האפשרות שהעולם מורכב וכל דבר שאומרים יכול להיות גם הפוך משום שהוא חי בתקופה שבה האמונה הרווחת היא שבעזרת השכל יכול האדם להגיע אל האמת המוחלטת. הוא מונה שמונה סיבות לכפירה 1. כובד הטורח. האדם איננו מוכן לטרוח לחקור וממילא איננו מקבל את המסקנות מן החקירה. 2. סכלות. החקירה דורשת עיון ברמה גבוהה ומי שאינו מוכשר לכך יגיע לתשובות מוטעות. 3. נטייה למלוי מאוויים. יש לאדם נטייה לשנות את תוצאות החקירה בעקבות רצונותיו הפרטיים. 4. קץ העיון. האדם לאחר עיון מועט מפסיק לעיין ולא חוקר עד הסוף. 5. גאווה. אין לאדם נכונות להכיר בכך שיש מקומות שהוא איננו מבין. 6. השפעת הכופרים. דעתו מוסח בעקבות דעות כפרניות שהאדם שמע בעבר מכופרים. 7. הוכחה חלושה ששמע מאחד המאמינים. 8. שנאה למאמין. מהבריאה לבורא(פרקים א' – ב') חידוש העולם רס"ג יוצא מנקודת הנחה שהעולם מחודש וישנו אחד שמחדשו והוא היחידי. כלומר, האדם מביט על העולם ובעזרת שכלו הוא מבין שהעולם מחודש ויש מי שמחדשו. הקדמת הרס"ג לפרק הראשון – מגבלות ההוכחה הרס"ג מכין את האדם לכך שהוא יקבל את התובנה וההוכחה אמנם את ההוכחה הזאת אי אפשר לחוש הסיבה לכך היא שהחושים האלה נשגבים מיכולת החוש, לסוג כזה של תובנה מכוונים גם הטוענים שהעולם הוא קדמון באמצעות השכל, אותם אנשים לא באמת הכילו את האין סופי בראשם משום שאין הדבר אפשרי – אילו היה אפשר לחוש בחושים מוחשיים את האמת הרי שכולם היו שווים בדעתם. אז איך נברא העולם הרס"ג אומר שספר היצירה הוא הכי קרוב לאמת משום שהוא אומר שמאמר הקב"ה יצר אותיות שהם בראו את העולם. לדעת הרס"ג יש מספר ראיות לבריאת העולם ונעסוק בשתיים מהן(סופיות העולם, הזמן): ◆ סופיות העולם ◆ הרכבה ◆ התחדשות המקרים ◆ הזמן ראיית סופיות העולם שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להם תכלית[= לשון כילוי] בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים סביבותיה, התחייב שיהיה לכחם תכלית; כי אי אפשר שיהיה כח לאין תכלית בגשם בעל תכלית... לכל דבר יש תכלית. כלומר, סוף. לכל דבר יש גבולות גזרה, אפילו לכדור הארץ יש סוף והראיה לכך שהשמש סובבת אותו , זוהי תפיסה ימי ביניימית. דבר בלתי מתכלה שאיננו ידוע רס"ג מתמודד מול השאלה שיכול להיות, אולי כסתירה לשיטתו, איזה חומר בלתי מתכלה אלא שאיננו ידוע לנו. עונה רס"ג, אי אפשר לשאול את השאלה מניין לך שאין משהו בלתי סופי מאחורי השמש משום שאנו שואלים רק על העולם הקיים לנגד עיננו במוחשי והידוע ולא על הדברים שאולי נמצאים משום שאנחנו לא מכירים אותם בשביל לדבר עליהם מספק. גם השמש אחרי הכול מתכלה לאורך השנים ובשלב מסוים תכלה לגמרי כמו כל מדורה ברגע שייגמרו הגזים אצלה. ראיית הזמן אם נניח שנחזור בזמן עד אין סוף הרי שמתחילת הזמן עד לרגע זמן הזה עבר אין סוף זמן. א"כ, שואל רס"ג, כיצד הוא עצמו נמצא בנקודת זמן כלשהי?! זוהי סתירה פנימית, הזמן נמשך עד אין סוף אחורה ואם הוא נמצא קיים במציאות נתונה וברגע זמן ספציפי הרי שעבר מההתחלה עד עכשיו אין סוף זמן ואם כן לא שייך לדבר על מיקום בזמן נתון שהרי עד שנתקיים צריך לעבור אין סוף זמן. ניתן להסיק מכאן שיש גם לזמן עצמו סוף. – אם כדי שאדם מסוים יגיע צריך לעבור אין סוף זמן הרי שהאדם לא יתקיים משום שעוד לא עבר אין סוף זמן וא"כ יוצא שהזמן יש לו סוף . באמצעות ארבעת הראיות ובתוכן שתי הראיות האלה הרס"ג דוחה את שיטת האומרים שהעולם הוא קדמון. (כ"ג חשוון)